סיום הליך באי הרשעה
הכלל בהליך הפלילי הוא שככל והנאשם נמצא אשם הרי שבית המשפט מרשיעו בדין. במקרים חריגים מאפשר החוק לבית המשפט לסיים את ההליך בקביעה העובדתית שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו אולם
מבלי להרשיעו בדין.
להרשעה נפקויות רבות וקשות בתחומים שונים – אישית, חברתית, תעסוקתית ועוד. מנגד, סיום הליך באי הרשעה הוא חריג, וכפוף לקריטריונים שנקבעו בפסיקה. עורך דין פלילי המתמחה בתחום יוכל במקרים מתאימים להוביל לסיום ההליך באי הרשעה.
המשמעות של הרשעה בדין
כאשר אדם מורשע בדין, דבר הרשעתו נרשם בגיליון הרישום הפלילי של אותו אדם, מה שמכונה בשפת העם "תעודת יושר". אדם שהורשע בדין לא יכול להנפיק תעודת יושר שכן רישומו הפלילי הוכתם ואותו אדם למעשה מכונה בעל "עבר פלילי".
ההשלכות להרשעה הינן קשות, הן במישור האישי והן במישורים מקצועיים ואחרים. ישנם מקומות עבודה אשר מסרבים להעסיק אדם בעל עבר פלילי (כדוגמת בנקים, משרדי מדינה וכד') אחרים, מערימים קשיים בכל הנוגע לקידום ואף סכנת פיטורים רובצת על ראשו של המורשע בדין.
בפן האישי אף אדם אינו מעוניין לשאת את כתם ההרשעה מה גם שברישום הפלילי מפורטים סוגי העבירות בהן הורשע דבר שעלול להעצים את הפגיעה. (למשל בהרשעה בעבירות מין)
באילו מקרים ניתן לסיים הליך באי הרשעה?
המחוקק קבע במספר מקומות, כי בסמכות בית המשפט לסיים הליך פלילי ללא הרשעה.
כך למשל סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כך:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".
גם חוק העונשין מורה על האפשרות לסיום הליך באי הרשעה ובסעיף 71א קובע כך:
71א.(א) בית משפט שהרשיע אדם ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל, רשאי, במקום כל עונש אחר או בנוסף עליו, לחייבו בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, פעולה או שירות לתועלת הציבור או הזולת (להלן, בסימן זה - שירות לציבור), למשך תקופה, למספר שעות ובהתאם לתכנית, הכל כפי שיקבע בית המשפט בצו; לצו כאמור ייקרא להלן "צו שירות".
(ב)מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט–1969, כדין צו מבחן.
למרות הקביעה כי ניתן לסיים הליך פלילי באי הרשעה המחוקק לא פירט באלו מקרים ניתן לעשות זאת והותיר זאת לשיקול דעת בית המשפט.
במרוצת השנים הצטברו פסקי דין רבים שדנו בשאלה מתי ראוי לסיים הליך באי הרשעה וכיום ההלכה המנחה בעניין זה היא ההלכה שנקבעה בפסק דין כתב (ע"פ 2083/95
כתב נ' מ"י, פ"ד נב(3) 337)
על פי ההלכה שנקבעה ניתן להורות על סיום ההליך באי הרשעה בהתקיים שני תנאים:
- הרשעה תוביל לפגיעה משמעותית בנאשם- ויש להראות נזק קונקרטי שעלול להיגרם.
- סוג העבירה הינו כזה שמאפשר לסיים את התיק באי הרשעה.
בפרשת כתב בית המשפט העליון פירט מספר קריטריונים שיעזרו להחליט האם המקרה ראוי לסיום באי הרשעה:
- האראשונה או יחידה של הנאשם?
- מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה?
- מידת הפגיעה של העבירה באחרים.
- הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות.
- האם זה משקף דפוס של התנהגות כרונית או שמדובר בהתנהגות מקרית?
- האם הנאשם נוטל אחריות? האם הוא מתחרט?
- משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?
- השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם?
כמו בצמתים רבים בהליך הפלילי גם כאן לשירות המבחן חשיבות רבה, שכן בית המשפט נשען במידה רבה על המלצתו של שירות המבחן האם לסיים את ההליך באי הרשעה אם לאו.
לסיכום – ישנם מקרים רבים בהם ניתן וראוי לסיים את ההליך באי הרשעה. על עורך הדין לשכנע את בית המשפט שהמקרה עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה ואף לנווט את התנהלות הלקוח מול שירות המבחן על מנת להשיג המלצה חיובית בעניין.
