עבירת האונס

עבירת האונס היא עבירת המין החמורה ביותר והעונש בגינה הינו עד 16 שנות מאסר ועד 20 שנות מאסר בנסיבות מחמירות. עבירת האונס היא אולי עבירת המין המוכרת ביותר, אולם רבים אינם מכירים את כל יסודות העבירה ונוטים לחשוב שאונס מתגבש אך בבעילת אישה בכוח, בעוד החוק מציב חלופות נוספות שאף הן מגבשות את עבירת האונס.

להלן נפרט את יסודות עבירת האונס על כלל החלופות המופיעות בחוק.

עבירת האונס קבועה בסעיף 345 לחוק העונשין וזה לשונו:

345.(א)  הבועל אישה -
(1) שלא בהסכמתה החופשית;
(2) בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;
(3) כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או
(4) תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האשה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית;
(5) תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית;
הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנים
ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), דין האונס - מאסר עשרים שנים אם האינוס נעשה באחת מנסיבות אלה:
(1) בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן
(א)(1), (2), (4) או (5);
(2) באיום בנשק חם או קר;
(3) תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;
(4) תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;
(5) בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.
 
 
בטרם נבחן את החלופות שבסעיף חשוב לציין, כי המונח בועל אינו כפי שרבים נוטים לחשוב-  החדרת איבר המין של הגבר לאיבר המין של האישה, אלא על-פי הגדרת המחוקק שהינה כדלקמן:

"בועל" - המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה"

עבירת האונס אינה מחייבת קיום יחסי מין מלאים דווקא וכל אימת שאדם מחדיר חפץ או איבר מאיברי הגוף לאיבר המין של האישה, ללא הסכמתה, הרי זה אונס. לאור האמור הרי שהחדרת אצבע לאיבר מינה של האישה (כאשר מתקיימים יתר יסודות העבירה) הינה אונס.

על מנת שתתגבש עבירת האונס ראשית נדרש יסוד הבעילה – שכזכור הינו החדרת חפץ או איבר לאיבר המין של האישה, היסוד השני שנדרש הינו חוסר הסכמה או הסכמה שאינה מדעת. המחוקק לא הסתפק בהגדרת אונס רק למצבים בהם האישה הביעה מפורשות חוסר הסכמה מתוך הבנה שישנם מקרים בהם גם אם ניתנה הסכמה מדובר בהסכמה לקויה או בהיעדר הסכמה ומשכך ראוי לתייג אף מצבים אלו כאונס, למשל:

• קטינה מתחת לגיל 14 – לאור גילה גם אם הסכימה לקיום יחסי מין הרי שמדובר באונס.
• הסכמה שהושגה תוך ניצול מצב של חוסר הכרה למשל שכרות או שימוש בסם אונס.
• הסכמה שהושגה במרמה לגבי זהותו של הגבר או לגבי מעשה הבעילה –למשל במקרה בו נטען שמעשה הבעילה דרוש לצורך טיפול, סגולה וכדו'.
• הסכמה מצד אישה לקויה בשכלה או בנפשה כאשר הבעילה בוצעה תוך ידיעה וניצול של מצבה הנפשי או השכלי.

לרוב כולם מכירים את החלופה שבעבירה הנוגעת ל"היעדר הסכמה" ויודעים שכאשר מקיימים יחסי מין עם אישה בניגוד להסכמתה הרי שזהו אונס. הפסיקה נהגה לסווג מקרה כזה של אונס "קלאסי" בכינוי "אונס בשדה", השאוב מעבירת האונס המופיע בתנ"ך ומתייחסת לגבי אונס אישה על-ידי אדם זר.

למעשה, ההיפך הוא הנכון וכיום ניתן לומר שמרבית מתיקי האונס עניינם דווקא באונס על-ידי מכר ו/או בן משפחה.

אונס בנסיבות מחמירות:

כאמור, העונש בגין עבירת האונס בנסיבות מחמירות הינו עד 20 שנות מאסר ואלו הן הנסיבות המחמירות:

• אונס קטינה מתחת לגיל 16.
• אונס באיום בנשק קר או חם.
• אונס תוך כדי גרימת חבלה גופנית או נפשית או גרימת הריון כתוצאה מהאונס.
• התעללות באישה לפני או אחרי או במהלך האונס.
• אונס קבוצתי.

 אונס גם אם לא הייתה התנגדות מפורשת

חשוב לדעת, כי ביחס ליסוד העיקרי של האונס, שהינו היעדר הסכמה, אין הכוונה רק למקרים בהם האישה הביעה התנגדות מפורשת. בתי המשפט פרשו נתון זה באופן רחב שכולל גם הבעת התנגדות שאינה מפורשת כגון פרשנות משתמעת מתוך התנהגות האישה וכדו'.
 

אונס גם אם הייתה הסכמה ובמהלך האקט האישה חזרה בה

ההגנה המשפטית שניתנה לאישה על ידי בתי המשפט התגברה עוד יותר עם הפסיקה שקבעה, כי הסכמת האישה צריכה להיות לאורך כל זמן קיום יחסי המין. ז"א שאם האישה נתנה הסכמתה לקיום יחסי המין אולם באמצע היא שינתה את דעתה (בלשון הפסיקה- שינוי לבבות) הרי שלגבר אסור להמשיך באקט והמשך כזה יהווה אונס.
בית המשפט העליון ניסח את הכלל לפיו "אונס שתחילתו ברצון דינו כדין אונס".
 

הקלה בדרישה הראייתית לעבירת האונס ביחס לעבירות אחרות

ההגנה המשפטית הניתנת לנשים בגדר הגדרת ופרשנות עבירת האונס הינה רחבה ונועדה לכלול סל רחב של מצבים שיגבשו את עבירת האונס. הבעייתיות בהוכחת רכיבי העבירה בבית המשפט נעוצה בכך שלרוב מדובר בעבירה שמבוצעת בחדרי חדרים ללא עדים נוספים פרט לעדות האישה.

אולי הדוגמא הטובה ביותר לבעייתיות שעומדת בפני נאשמים בעבירות מין הינה ביטול דרישת הסיוע. בעבר על מנת שבית משפט ירשיע אדם בעבירת מין על בסיס עדותה של המתלוננת לא היה די בעדותה והיה צריך ראיית סיוע שתתמוך בעדותה המפלילה.

כיום הדרישה לראיית סיוע בוטלה וניתן להרשיע בעבירת מין על סמך עדות האישה בלבד וללא כל ראיות נוספות.
 
ההגנה הרחבה, ויש שיגידו רחבה מידי, שניתנה למתלוננים בעבירות מין אכן יצרה מציאות לפיה לכאורה כל אישה יכולה להאשים את בעלה באונס וזה האחרון יתקשה עד מאוד להוכיח את חפותו גם אם אכן הוא חף מפשע.

בתיקים מאין אלו ישנה חשיבות רבה לליווי מקצועי של עורך דין פלילי המתמחה בסוג זה של עבירות מוקדם ככל הניתן מאחר וייעוץ מוקדם הינו קריטי להמשך הטיפול בתיקים אלו.