פעולות חקירה ותרגילי חקירה
הליך החקירה אינו מתמצה בהצגת שאלות וקבלת תשובות מהנחקר. להליך החקירה רבדים רבים במסגרתם מבוצעות פעולות חקירה שונות ומגוונות והפעלת מניפולציות על נחקר והכול בגדר "תחבולות חקירה" המותרות לביצוע על ידי המשטרה.
פעמים שבגדר תחבולות אלו המשטרה חוצה את הגבול ומבצעת פעולות שאינן חוקיות ובשלב זה מוטל על עורך הדין הפלילי לזהות את הבעייתיות שבפעולות אלו ולתקוף את חוקיותן.
כך למשל במקרה אחד זייפה המשטרה פרוטוקול דיון על מנת להציג מדובב מטעמה כעבריין, בפעם אחרת התחזה שוטר לעורך דין, במקרה נוסף התחזה שוטר לרב והשמיים הם הגבול.
עימות
כלי נפוץ בחקירות רבות הוא ביצוע עימות. לרוב העימות יבוצע בין החשוד ובין המתלונן, פעמים שהעימות יבוצע בין מספר חשודים על מנת לבחון את חלקו של כל אחד מהם בעבירות המיוחסות להם.
בעימות מכניסים את הצדדים לחדר החקירה זה מול זה ומולם יושב חוקר שתפקידו הוא להפנות שאלות לצדדים ולבחון גם את התשובות אולם גם במידה רבה את התנהלותם בעימות את מצבו הנפשי של החשוד את הלחץ בו הוא נתון וכו'.
להתנהלות נחקר בעימות יש השלכות על המשך החקירה ומשכך ישנה חשיבות להיוועץ בעורך דין פלילי לפני ביצוע העימות.
בדיקת פוליגרף
בהליך פלילי בדיקת פוליגרף אינה קבילה והיא אינה יכולה לשמש כראיה.
למרות האמור בהליכי חקירה ומעצר ניתן לעשות שימוש בבדיקת פוליגרף כאשר החשוד נותן הסכמתו לביצוע הבדיקה.
תוצאות הבדיקה לא יכולות להוות ראיה בהליך המשפטי אולם בגדר הליך החקירה והמעצר ניתן לתת משקל לתוצאות הבדיקה לשם גיבוש החלטת היחידה החוקרת באשר להמשך החקירה.
לגבי שימוש בבדיקת הפוליגרף בהליכי מעצר הרי שבבית המשפט העליון ניתן למצוא מספר דעות הקובעות שניתן לעשות שימוש מוגבל בתוצאות הבדיקה גם בגדר הליכי המעצר ובגדר החלטת בית המשפט האם להורות על מעצרו או שחרורו של נאשם/חשוד.
במקרים רבים חוקרים דורשים מנחקר לבצע בדיקת פוליגרף אולם יש לבחון כל מקרה לגופו בטרם ניתנת הסכמה לביצוע הבדיקה. חשוב לדעת שלא ניתן לחייב חשוד לבצע בדיקת פוליגרף וגם שסירוב לבצע בדיקה זו לא משמש לחובת נאשם ואפילו לא ניתן להביא לידיעת השופט את סירובו של הנאשם לביצוע הבדיקה.
מסדרי זיהוי:
אחת מהראיות המרכזיות ביותר שיכולות לעמוד נגד נאשם הינה זיהוי, קרי – עד או מתלונן מזהה את הנאשם כמבצע העבירה לזיהוי כזה ניתן משקל ראייתי רב בדרך כלל.
במקרים בהם אין היכרות מוקדמת בין העד המזהה ובין החשוד ניתן לבצע מסדר זיהוי. בדרך כלל המשטרה תבצע מסדר זיהוי כאשר אין ראיות וודאיות כנגד החשוד ויש בעיה למקם אותו בזירת העבירה ו/או להצביע עליו כמבצע העבירה.
סוגי מסדרי הזיהוי הקיימים הינם כדלקמן:
- מסדר זיהוי פורמלי
- מסדר זיהוי תמונות
- זיהוי תמונות באלבום
- זיהוי מאולתר – תרגיל חקירה
- זיהוי קול
נקבע בפסיקה, כי ככלל יש לערוך מסדר זיהוי פורמלי מאחר ורמת אמינותו היא הגבוהה ביותר, רק במקרים בהם לא ניתן לבצע זיהוי פורמלי ניתן לבצע את אחד מהמסדרים האחרים.
על מנת להגביר את אמינות הזיהוי נקבעו תנאים הקובעים מתי ניתן לבצע מסדר זיהוי:
- זיהוי פנים - מסדר זיהוי נערך לשם זיהוי קלסתר פניו של החשוד על ידי העד המזהה ולא לשם זיהוי מאפיינים אחרים כגון מבנה גוף גובה או סימנים מיוחדים אחרים.
- העדר היכרות קודמת- במקרים בהם קיימת היכרות בין החשוד ובין העד המזהה אין טעם בעריכת מסדר הזיהוי.
- העד המזהה לא נחשף לפניו של החשוד לפני המסדר- ישנם מצבים בהם העד המזהה נחשף ורואה את החשוד לפני ביצוע המסדר אם במסדרונות תחנת המשטרה ואם במקום אחר. במקרה כזה אמינות מסדר הזיהוי נפגמת ואין טעם בעריכתה.
- הסכמת החשוד למסדר- הסכמת החשוד לביצוע מסדר הזיהוי הינה תנאי הכרחי לקיומו. חשוד המסרב לביצוע המסדר סירובו יכול להוות חיזוק לראיות כנגדו.
- הנחיות לעד המזהה- טרם עריכת הזיהוי יש להנחות את העד המזהה לכך שייתכן והחשוד נמצא בין יתר הניצבים במסדר (או בין יתר התמונות אם מדובר במסדר תמונות) וייתכן שלא. כמו כן על העד המזהה לציין את מידת ביטחונו בזיהוי שביצע.
